הריון, לידה והגיל הרך

המדריך להריון, לידה והגיל הרך של פורטל zap doctors מכיל מידע מקיף להורים, הכולל סקירות עדכניות החל משלב טרום הריון, הריון, לידה, דרך מעקב גדילה ועד להתפתחות התינוק והפעוט. הסקירות בנושאי הנקה, תזונה, חיסונים, בטיחות, התפתחות, מחלות ילדים, בריאות הנפש והתנהגות נכתבו על ידי מיטב המומחים בישראל חזרה לתפריט הראשי
probook world of knowlage

הידבקות השפתיים הקטנות

מאת: אורית פעמוני-קרן

הידבקות השפתיים הקטנות היא בעיה שכיחה אצל ילדות טרם גיל ההתבגרות.

מונחים המשמשים להגדרת הבעיה הם: Labial Adhesion, Labial Agglutination, Labial Fusion.

הגדרה

איחוי חלקי או מלא של השפתיים הקטנות.

אטיולוגיה ופתופיזיולוגיה

הידבקות השפתיים הקטנות נגרמת בעקבות תהליך דלקתי לא זיהומי המלווה ברמה נמוכה של אסטרוגן התואמת את גיל הילדות טרם תהליכי התבגרות.

אפידמיולוגיה

הידבקות השפתיים הקטנות היא תופעה שכיחה המוערכת בכ-5%-0.6% מהילדות טרם גיל ההתבגרות, הגיל השכיח להופעתה הוא 7-1 שנים. ההערכה היא כי שיעור התופעה גבוה אף יותר, אך אצל ילדות ללא תסמינים שיעור הדיווח נמוך יותר.

מצבים רפואיים נלווים

ייתכנו תסמינים הקשורים בהפרעה במתן שתן, כגון דלקות חוזרות בדרכי השתן, אי נקיטת שתן, עצירת שתן, כאב מקומי ותהליכים דלקתיים של אזור העריה והלדן.

הערכה קלינית

האבחנה של הידבקות השפתיים הקטנות מתבצעת תוך כדי ביצוע בדיקה חיצונית של אזור הגניטליה כחלק מבדיקה שגרתית או בעקבות תסמינים המחשידים לדלקת בדרכי השתן או לדלקת חיצונית באזור העריה.

כשקיימת הידבקות נרחבת של השפתיים הקטנות, אי אפשר להעריך את האנטומיה של מפתח הנרתיק, פי השופכה וקרום הבתולים.

ראוי לציין כי גם במקרה של חשד לקרום בתולים שלם (Imperforated Hymen), בגיל הינקות, אין כל הוריה להתערבות. המועד להתערבות ניתוחית הוא עם גיל ההתבגרות, כשיש בלט של קרום הבתולים בעקבות הצטברות דימום וסתי בנרתיק (Hematocolpus).

טיפול

הצורך בטיפול בילדות ללא תסמינים שנוי במחלוקת. אפשר להמתין עד התחלת הפרשה עצמונית של אסטרוגן לקראת גיל ההתבגרות, תוך כדי מעקב. ברוב המקרים, עם תחילת גיל ההתבגרות תהיה פתיחה עצמונית של ההידבקות. אם מופיעים תסמינים, יש צורך בטיפול, וכן במצבים של הידבקות מלאה של השפתיים או של חשש של ההורים בכל הנוגע לאנטומיה התקינה. קו הטיפול הראשון הוא טיפול שמרני.

  • טיפול מקומי באסטרוגן: זהו טיפול הבחירה. טיפול מקומי פעמיים ביום למשך כמה שבועות. את המשחה יש לעסות בלחץ עדין לאזור ההידבקות. לטיפול מקומי במשחת אסטרוגן שיעור הצלחה של כ-90%-80%. למניעת הישנות ניתן לטפל במשחה שומנית (כגון ווזלין) למשך כמה שבועות. תופעות לוואי הן נדירות, אך ייתכנו הגדלה חולפת ורגישות של רקמת השד ופיגמנטציה חולפת של העריה.
  • טיפול מקומי בסטרואידים: יש דיווחים על הצלחות בשיעורים דומים לטיפול באסטרוגן גם לטיפול בגלוקוקורטיקואידים.
  • במקרה של הידבקות עדינה ורפויה קיימת אפשרות של הפרדה ידנית. טיפול זה אינו טיפול הבחירה, היות שניסיון כזה עלול לגרום לכאב ולטראומה רגשית.
  • הפרדה כירורגית: נדרשת במיעוט מקרים בלבד, במקרים של כישלון חוזר בטיפול שמרני ובמקרים של עצירת שתן. הפרדה כירורגית אפשר לבצע בהרדמה מקומית או כללית. אחרי ביצוע ההפרדה הכירורגית יש להשלים טיפול מקומי באסטרוגן לשבוע-שבועיים ולאחר מכן לטפל במשחה שומנית (כגון וזלין) למניעת הישנות ההידבקות לכמה שבועות נוספים.

במקרה של הישנות ההידבקות לאחר טיפול או כשל טיפול ראשוני, אפשר לנסות בשנית טיפול מקומי במשחה אסטרוגנית. שיעור ההצלחה בכך גבוה. בכשל טיפולי חוזר אפשר לפנות לגישה ניתוחית.

ד"ר אורית פעמוני קרן, חטיבת מיילדות ונשים, המרכז הרפואי סורוקה, שירותי בריאות כללית

בואו לדבר על זה בפורום אורולוגיית ילדים.